אין מקום להזקק לתביעת הבעל לפירוק שיתוף כל עוד שרירה וקיימת פסיקת ביד"ר לעניין זכאות האשה למדור ספציפי - פסקדין

לפני תביעה לפרוק שיתוף בדירת מגורים שהגיש בעל כנגד אשתו.

העובדות

1.         הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1967. לצדדים 2 ילדים, שהינם בגירים כיום.

2.         בבעלותם המשותפת של הצדדים דירת מגורים בת 4 חדרים ברח' ----- פינת רח' ----ב---- הידועה כחלקה ----- בגוש ----- (להלן:" הדירה" או " דירת המגורים").

3.         הכל מודים כי עד חודש יולי 1997 התגוררו הצדדים במשותף בדירה, ומאז מתגורר הבעל בדירה אחרת, בעוד האשה ממשיכה להתגורר בדירת המגורים.

ההשתלשלות הדיונית

1.         ביום 26/3/02 הגישה האשה תביעה לבית הדין הרבני האזורי בת"א שכותרתה: "תביעה לשלום בית ומדור ספציפי בדירת המגורים".

2.         במסגרת תביעת האשה לשלום בית ומדור ספציפי, כאמור, הגישה האשה בקשה, במעמד צד אחד, "למתן צו מניעה זמני ו/או צו עיקול האוסר על מכירת דירת המגורים".

3.         ביום 10/4/02 נעתר ביה"ד לבקשת האשה והוציא צו כמבוקש, וזה לשונו:

"ביה"ד נעתר למבוקש ומוציא בזה צו ועל פיו לאשה זכות למדור יחודי וספציפים (כך!) בדירה ברח' ---- ---- הידועה כגוש --- חלקה --- תת חלקה---, והבעל מנוע מלעשות כל שינוי או דיספוזיציה בדירת המגורים הנ"ל ובתכולתה לא למוכרה ולא לפרק את השיתוף".

4.         ביום 13/11/02 הגיש הבעל לביה"ד הרבני תביעת גרושין כנגד האשה.

ביה"ד החליט כי שתי התביעות הנ"ל ידונו במאוחד.

5.         ביום 5/6/05 ניתן פס"ד ע"י כב' ביה"ד הרבני אשר התייחס, הן לתביעת הגירושין שהגיש הבעל והן לתביעת שלום הבית שהגישה האשה.

6.         בפסק דינו דוחה כב' ביה"ד הרבני את תביעת הגירושין של הבעל. באשר לתביעת שלום הבית של האשה קובע ביה"ד:

"מכיוון שגבה טורה (כך!) ביניהו, ביה"ד קורא לאשה להתעשת ולקבל פיצוי הולם ומתאים."

            וממשיך ביה"ד וקובע:

            "אין ביה"ד מחייב את האשה לשלם לבעל דמי שימוש ראויים עבור הדירה כי לא מגיע לו כלום על נטישת אשת נעוריו ונכון וצודק כי לאשה מגיעה זכות לקורת גג".

7.         ביום 12/9/05 הגיש הבעל את התביעה דנן שעניינה פרוק השיתוף בדירת המגורים.

טענות התובע

1.         עזיבתו את דירת המגורים ביולי 1997 היה בעטייה של האשה, אשר גרשה אותו מהבית, לאחר שמיררה את חייו והפכה אותם לבלתי נסבלים.

2.         תביעת האשה לשלום בית הוגשה כחמש שנים לאחר שלא התגוררו במשותף, כאשר לא היתה חפצה באמת בשלום בית וכל כוונתה היתה שהתביעה תשמש "כלי קיבול" לצורך קבלת פסק דין למדור ספציפי בדירה, תוך פגיעה בזכויותיו הקנייניות של הבעל.

3.         כיוון שבפסק דינו נמנע ביה"ד הרבני מלפסוק ומלזכות את האשה בסעדים להם עתרה בתביעתה לשלום בית ולמדור ספציפי, הרי שלמעשה נדחתה תביעתה זו, הגם שפורמלית דחה ביה"ד את תביעת הגירושין אותה הגיש הבעל.